עבודות סביבתיות
מעבר
דברי מחותן מתוך קטלוג תל חי 87 מפגש אמנות בת זמננו
"עבודתי "בתל- חי 87"- "מעבר", הינה פסל שחווים אותו. כאשר נמצאים בפנים: נכנסים, עוברים ויוצאים.
צורת המנהרה נוצרת על ידי חיבור צורה מקומרת אל קיר קיים, חתוך בהר. בפנים: צל, שינוי בטמפרטורה, לחות ושתילים מתאימים.
בחיים עצמם נולדים ומתים, ובין זה לזה עובר פסק זמן – כמו כן, נכנסים למנהרה, עוברים בה, תוך פסק זמן – ויוצאים.
במשך שנים, פסלי היו, אמנם, טעוני מטען רגשי – אבל כאילו שהצופה מביט בהם בצורה פסיבית. הצורך לתת ביטוי למצבים כבדים וקשים יותר, ולערב אנשים בעבודתי, הביאני לאמנות סביבתית. לא די להביט ממרחק, צריך לפעול על מנת לחוות את העבודה. אני זקוקה לחלל ציבורי, בחוץ ובפנים, לחומרים שונים ומגוונים. חיי בנגב החתימו בי את נוף המדבר, על כל משמעויותיו וגם זה משך אותי לעבוד בחוץ, להיות מעורבת באדמה עצמה.
עבודתי עוקבת אחרי מעברי בחיים – אני עדה לזמני, לתקופתי, למקומי, אף כי עבודתי כה אישית, היותי בן אנוש מחייב תגובה והד מבני אנוש אחרים."
מעבר, 1987, מיצב צינורות ברזל רשת בטון וטיח, תל חי, מבט מבחוץ
מעבר, 1987, מיצב צינורות ברזל רשת בטון וטיח, תל חי, מבט מבפנים
הר סדום
מדברי האמנית בעת סיור בין העבודות (מתוך קטלוג 5 אירועי אמנות מדברית הוצאת המרכז לאמנות חזותית)
העבודה שלי היא תמיד אישית, אקספרסיבית, תוצאה של רעיון או בעיה המעסיקים אותי במשך זמן ממושך. אלה מוצאים את ביטויים בעבודות רבות כהיבטים שונים של אותו נושא. בזמן האחרון אני עובדת על נושא מאד אישי אשר ביחד עם זה הוא נחלת הכלל. לשאלה מהי עבודה זו אני משיבה, כי מי שחי בארץ הזאת ואינו יודע מה זה, אין הוא חי, הוא לא כאן, הוא לא מעכשיו.
התקווה שלי היא שבצורת ביטוי זו אצליח לעורר בצופה את אותה החוויה אשר שימשה כגירוי ליצירה. החשוב הוא שהעבודה אינה יכולה בשום פנים ואופן להראות כדבר שעשה הטבע, אלא כמעשה ידי אדם. כאן, במקום הזה, מבלי להרוס את הנוף, אני נותנת משהו בדומה לאותה חוויה שיש לנו כאשר אנו מבקרים בחפירות ארכיאולוגיות בסביבה שוממה לגמרי ולפתע מתגלים עיר, כפר או בית קברות, שרידים של תרבות אדם. רציתי לתת תחושה של עקבות אדם מבלי להכניס לכאן חומר זר. השקים ממולאים בכמות העפר שנחפר לידם. סידור השורות צריך לתת הרגשה שזה רק חלק מן העבודה – הדבר עצמו הוא אינסופי ויכול למלא את כל השטח. אני רוצה להדגיש משהו בנימה אישית – הצורך שלי לחפור את הדבר המסוים הזה היה כמעט צורך פיזי.
תיאור העבודה: שטח 15X25 מ', 47 גומות מלבניות (שטח: 60X 90 ס"מ, עומק 20X25 ס"מ) ולצידן שקים המלאים בעפר שנחפר מהן.
חוה מחותן בעבודתה בהר סדום, 1984, בורות באדמה ושקי יוטה מלאי עפר
מעביר גשם
מתוך קטלוג 5 אירועי אמנות מדברית הוצאת המרכז לאמנות חזותית – באר שבע
העבודה עצמה מורכבת מאבנים מקומיות שטוחות המסודרות בשני משטחים המתחילים משפת המכתש לשני צידי מפרץ שנוצר במצוק על ידי פעולת מי גשם. המשטחים שהתחילו בהנחת אבן אחת (מכל צד)*, מתרחבים (ומתרבים)* לאורך העבודה כשהשביל ביניהם מתרחב אף הוא.
כוונתי הייתה כפולה:
א. לחזק את התוואי מוביל הגשם בכדי להבטיח, עד כמה שאפשר, שהמים ימשיכו להשקות את השיחים שלרגלי המצוק, בתקווה שהקו הירוק המפותל בישימון יוסיף להוריק.
ב. הנקודה בה בחרתי לעבוד מאפשרת תצפית מרבית על המכתש. רציתי למשוך את תשומת הלב ואת סקרנות המטייל, על ידי המשטחים הגדולים של האבן, שיפנה לכיוון השביל ויגלה מראה מרהיב עין.
ג. אשר לתפיסתי הפילוסופית לעבודה סביבתית במדבר, אין היא שונה מתפיסתי את אמנותי האחרת או את החיים בכללם: לא להרוס, לא להשמיד, לכבד את הטבע כפי שהוא, לומר את אשר בליבי בכנות, בכל עת.
(הערות בסוגריים של לאה דרום)*
